אני הולך לכתוב כאן משהו שעוד לא נכתב, אולי קשר שעדיין לא נעשה. בין הגיבורים של איאן ראנד, והעם העברי. בין המוסר ההסטורי ההגיוני העולמי, והעם העברי. בין יצירתיות, חופש ואלוהות בעולם, והעם העברי. לא יהיו כאן הרבה קישורים או הוכחות. פשוט סיפור קצר.
הנה עדכון שנכנס עכשיו: כתבה מהארץ
הגיבורים בספריה של איאן ראנד הינם אנשים עצמאיים ברוחם. חופשיים. יצירתיים. יתרה מזאת, גם כשכולם סביבם אומרים להם שהם טועים, הם לא מוותרים. הם בטוחים בצדקת דרכם. באמת האבסולוטית המובילה אותם ומשמשת להם כאור בקצה המנהרה. כנגד כל הסיכויים והכוחות המופעלים נגדם, הם משגשגים. הם תורמים לקהילה. הם יוצרים, ממציאים ומקימים כל דבר שיכול לקדם את עצמם, מתוך ידיעה שרק קידום העצמי, התפתחות האני החופשי תוכל לבוא קידמה אמיתית. קודם לעצמם ואז לקהילה. קודם להזין את חירותם ואז את של כולם. תנו להם ליזום וליצור ותהנו מהפירות. וזה אפילו לא מפריע להם שאחרים נהנים מפירותיהם. רק אל תעצרו את יוזמתם, את הרעיונות שלהם ואת יישומם. הטוב ביותר מובטח לכל מי שישתף איתם פעולה ובינוניות מובטחת לכל מתנגדיהם. זוהי בערך הפילוסופיה של הגיבורים של איאן ראנד.(לחלוטין לא דומה לקפיטליזם המצוי כיום).
אם היינו צריכים לבחור עם שמתנהג כך, מי נראה לכם הכי מתאים ? מכל העמים על פני כדור הארץ, בכל ההסטוריה, מי הכי מתאים לתאור הזה ?
נכון, העם העברי.
כשמסתכלים על ההסטוריה של העם העברי, זהו עם עקשן. עם חכם. יצירתי. ממציא. מגלה ומשתף. שומר אמונים, זוכר את ההסטוריה וממשיך בעקשנות לא לוותר על המוסר שמהווה לו בסיס. לא מוותר על האמת, על מה שנכון וצודק. לכלל האנושות. בכל מקום שאליו הגיעו העברים, המקום שגשג. יתר על כן, זהו עם שלא שוכח, אך סולח. מוכן לסלוח אם באמת המרע מתנצל, חוזר לשורשיו המוסריים.
כמעט בכל תחום מדעי, קטפו העברים את פרסי הנובל. גם כשהביאו אלפי עברים ליישב את הארץ עם קום המדינה, לקחו הורינו וסבינו את המדבר הזה, והפריחו אותו לכדי כמעט גן עדן. חקלאות במדבר, טכנולוגיות מים מתקדמות, השבחות של צמחים, זרעים, פירות. והכל בהתאם לקו מוסרי אלוהי. המתאים לבריאות של כלל האנושות. מתאים למוסריות האדם.
התורה שניתנה לעולם עם עשר הדיברות, על מנת להוות בסיס מוסרי לכלל האנושות ולהתוות דרך, הולכת ונשחקת עם השנים. אותו בסיס מוסרי מאבד מערכו עקב כוחות חזקים הפועלים להקטין את המוסר התורני ההסטורי, ולהעלות על נס את ‘הכל מותר’ (או במילה אחרת – שבתאות).
ניתן אפילו לאמר, אם נמשיך בקו זה, כי העם העברי הוא קפיטליסטי, חופשי, בעל יזמות, חוכמה והגיון פנימי. כזה שלא פועל לטובת הכלל במוצהר, אך עצם פעולתו ואמונתו, תורמים לכלל האנושות. כפי שכתוב לעיל, בכל מקום אליו הגיעו העברים, המקום שגשג, פרח, התקדם. למרות המראה הארכאי ובגדי הדתיים השחורים, הרי שהחוכמה מצוייה בפנים ולא בבגדים. היוזמה היא בראש ולא במראה. היצירתיות היא השראה מוסרית אלוהית לטובת האדם ולא כנגדו. מעולם העם העברי לא בנה גטאות, לא ניסה להמיר דתו של אחר, לא כפה את רצונו על עם אחר. את כל זה עשו עמים אחרים ואימפריות, על מנת למחוק את אותו המוסר עליו מושתתים ערכי העם העברי. ערכי המוסר העולמי. הנצרות, כמו גם האיסלאם, לא היו קיימים ללא העם העברי. ערכי 2 הדתות הללו, לא היו קיימים ללא עשר הדיברות.הנביאים, מלכים ואנשי רוח שיצאו מהעם העברי, התוו דרך באלפי שנות הסטוריה של דתות ומוסר אנושי. כל זה עוד טרום האימפריה הרומית, טרום האימפריה העותומנית, או הבריטית. העם העברי מעולם לא שש לכבוש שטחו של אחר אלא אם היה בזה ציווי אלוהי והגנה עצמית. העם העברי מעולם לא היה עם של לוחמים, כן חקלאות, כן אנשי רוח, כן כלכלה, אבל לא לוחמים. ראו את דויד וגוליית !
הסיפור הזה של דוד הג’ינג’י וגוליית הענק הוא סיפור שממשיך עד היום.
קחו את כל ההתעוררות שמתרחשת היום בעולם : רוב דעת הקהל מוטית ע”י אותם גורמים שרוצים למחוק את המוסר העברי ולהשתית במקומו דת עולמית חדשה בה הכל מותר (חוץ מכל מה שהממשלה העולמית תגיד שאסור). מוסר עולמי ללא מוסר. מוסר לא אלוהי, לא עשר הדיברות כי אם מוסר אנושי שבא מממשלות ועושי דבריהן. מוסר שמגיע מסוטים, אידיאולוגיות הזויות ומומצאות ומסטייה מדרכה של האמת הפנימית האחת הטבועה בנו. לרצוח לא עושה טוב, לאף אחד. גם לשקר לא. או לנאוף. הסטיות האלו משאירות צלקת בליבו של האדם. רק אדם ישר מאוד יכול לעמוד במוסר ההגיוני של עשר הדיברות. זו אינה משימה קלה ואנחנו לא מושלמים (האנשים), אך כל העניין הוא לעמוד במוסר זה ולגדול מתוכו.
אדם, באשר הוא, חייב ראשית לדאוג לעצמו. כיישות אחת, חופשיה, נושמת, אנרגיה אלוהית רוטטת, חייב האדם ראשית לדאוג לעצמו. אנוכיות תקראו לזה, מצויין. אגואיזם גם בסדר, אבל רק אח”כ יכול האדם לדאוג לילדיו, משפחתו, שבטו ועמו. בדיוק כפי שבהוראות הבטיחות בכל טיסה מזכירים לנו לשים את מסיכת החמצן עלינו ורק אח”כ על ילדינו. קודם כל אנחנו צריכים לחיות כדי שהילדים יוכלו להמשיך. (אגב, לכותב שורות אלו אין ילדים, אך הכוונה ברורה – עדכון – נולד בן ראשון).
לא משנה מה עשינו, או מה נעשה, חשוב לדעת ולזכור כי יש כוחות המעוניינים לשלוט בכלל האנושות והמוסר העברי מפריע להם. כמו בספריה של איאן ראנד, לא משנה מה יעשו גיבורי ספריה, תמיד יש כוח שינסה למנוע מהם את חופש היצירה, היוזמה, הרצון האישי לקידמה והתפתחות ויעדיפו קיפאון נשלט, או עובש בירוקרטי, על התפתחות, יצירה והתקדמות.
הרי כיצד האדם יוכל לדעת מהן יכולותיו, הישגיו אם לא יוכל ליצור ? אם תמיד יישמע להמון ? אם לא יוכל ליזום, ביחד עם עוד אנשים, פרוייקטים לטובתו הוא וטובת כולם. כך במסילות הרכבת המספקות עורקי חיים ומסחר ב’מרד הנפילים’. כך הבניינים של רורק נבנים ב’כמעיין המגבר’ וכך גם העם העברי בכל מקום בו יש מתי מעט ממנו המעוניינים להמשיך את האנושיות שבהם, היצירה והדאגה האמיתית לאנשים סביבם, לחינוך ולמוסר.
ראו את האומות הערביות, ראו משטרים קומוניסטים, ראו דיקטטורים ודיקטטורות או דמוקרטיות במסווה – הם כולם מדכאים את רוח האדם. כולם רוצים את שלטון העדר הנוהה אחרי מנהיג, את רוח האדם המסכין עם הגזירות ולא פועל לשנותן או להתעלות מעליהן. כולם יגדילו את הממשלה והבירוקרטיה על חשבון היזמות האישית והיצירה האנושית.
חופש אמיתי הוא נחלתם של כל היצורים החיים. כמו חתול עצמאי ווחופשי שצד, ישן ומתעורר, שותה וערני וחי למען עצמו, כך הוא האדם. שטיפת המוח שכולנו עוברים כחלק מההנדסה החברתית המופעלת עלינו קוראת לנטוש את העצמי ולנהות אחרי טובת הכלל. ברור שטובת הכלל היא טובתנו, אך לא כשהחופש הפרטי של האחד נרמס. לא כשההמון מוקיע מתוכו את היצירה הגבוהה ומהלל את הבינוניות.
לעם העברי יש תפקיד הסטורי, הוא יותר מוסרי מדתי. הוא יותר ערכי מתורני. הוא יותר אישי מעדתי והוא הרבה יותר עמוק ממה שמספרים לנו. הגדולה היא בעמידה על עקרונותייך למרות ההתנגדות. הגבוהה שביצירות היא אותו ילד ששורק ביום כיפור בבית הכנסת ומבטא את מה שמילים הכי גבוהות ויפות לא יוכלו לבטא. זהו חופש היצירה, חירות האדם להיות הוא עצמו מבלי להצדיק את דרכיו להמון. וכשחופש כזה ניתן לעם, הגיוני שיקומו לו מתנגדים. כמו גם כשהוא ניתן לאדם בודד, המתנגדים יגיעו. זהו המבחן האמיתי. הבחירה האישית בין המוסר והשחיתות. בין האמת והשקר. בין החופש והכלא המחשבתי. בין לדעת שאתה צודק או להוריד מערכך בפני זה שטועה. כך בספריה של איאן ראנד, כך בהסטוריה וההוה של העם העברי.
משימה גדולה לפנינו ולא סתם יש להתעורר. יש לנו התעוררות כפולה, האחת לנזק הרב שהמתנגדים למוסר יוצרים, להטעיות האינטלקטואליות המכוונות. השניה היא לערכנו האמיתי. לעצמאותנו כבני אדם שנבראו על מנת לבחור, לבחור ולבחור. בכל רגע השקר נמצא ממש ליד האמת ועלינו לשים לב לכך. היכן שיש אמת, לידה בצל, יהיה השקר. היכן שרוח האדם חופשיה, יהיה כוח לידה שיהווה לה מבחן לבחירה מחודשת, שוב ושוב ושוב, בחופש.
ישראל מתעורר
אהבה528 – מעלים את התדר
