…”חברים ! אחים !שמעו דברי ! הקשיבו, אתם הלוחמים שנתקדשתם לחיים חדשים ! האמנם מובטח לנו כי יודעים אנחנו את אשר עושים ? איש אינו יכול לומר להם לשם מה עליהם לחיות. איש אינו זכאי לשלול זכות זאת – משום שישנם דברים בבני אדם, בטובים שבנו, העומדים מעל כל המדינות, מעל לכלל הציבור ! ואם תשאלו ‘אלו דברים?’ – מוחו של אדם וערכיו. בחן את לבבך ביושר וללא מורא, בחן ואל תאמר לי, אל תאמר לאיש זולתך אלא לעצמך בלבד : לשם מה אתה חי ?האינך חי למענך ורק למענך ? קרא לזאת מטרה, שאיפה, תכלית – האין זו מטרתך, שאיפתך, תכליתך ?
הקרב את חייך על מזבח האידיאל שלך – האם אין זה האידיאל שלך, אחרי ככלות הכל ? כל אדם ישר-לב, כל אדם הראוי לשם ‘אדם’ , חי למען עצמו בלבד.מי שאיננו חי למען עצמו – אין חייו חיים. את הדבר הזה נבצר מכם לשנות, לא בידכם הוא. כך נולד האדם : לבדו. בשלימותו, מטרה בפני עצמה. שום מפלגה, שום משטרה חשאית לא תמית בקרבו את הדבר היודע לומר ‘אני’. אי אפשר לשעבד את מוחו של האדם, רק להשמידו אפשר. הלא ניסיתם לשעבדו – ראו מה העליתם בידכם ! הביטו על אלו שהנחתם להם לנצח. התנכלו לעידית שבבני האדם – וראו מה ישאר לפליטה. היש לנו חפץ באותן התפלצות הפגומות, הרצוצות, הזוחלות-על-גחון שאנו מוציאים תחת ידינו ? האמנם מסרסים אנו את החיים בתקווה להנציחם ?”…
מתוך נאומו של אנדריי טאגאנוב לחברי המפלגה הקומוניסטית.
מדוע שמתי את הציטוט הזה כאן ?
כדי להזכיר לכולנו שללא האינדיבידואל, לא הייתה יצירתיות. ללא יצירתיות לא הייתה קידמה והתפתחות. לכן, ייתכן מצב בו הכלל יכול להאט ולהצר את צעדיו של האחד החשוב כל כך. האחד החושב, היוצר, המתפלל, המרגיש והמתפתח.
צדק חברתי = סוציאליזם. מצב העלול להמעיט בערך הפרט ואף יותר מזה, לדכא את הפרט עד סף מוות.
איאן ראנד, שכתבה ספרים כמו מרד הנפילים, כמעיין המתגבר ואנו החיים, יצרה ללא כוונה תחילה תנועה עולמית של חופש מוחלט. חופש אובייקטיבי והגיוני ששם את הפרט מעל לקבוצה. הנה הקבוצה בישראל
ממליצים לקרוא אפילו אחד מספריה.
אהבה528 – מעלים את התדר
