תפילה משולשת בירושלים – מים אהבה ומוסיקה
23/06/2009 יערה ארגוב – אפוק טיימס ישראל
“חיבוק ירושלים” המסורתי התקיים בשער יפו ביום ראשון – היום הארוך ביותר בשנה. הפעם התאחד ה”חיבוק” המסורתי עם יוזמה יוצאת דופן
“נשר לבן” יחד עם “סבתא תוף” – צילום: יערה ארגוב, אפוק טיימס
ביום ראשון האחרון בשעת אחר הצהריים, נגלה לעיני העוברים ושבים בירושלים המחזה הבא: תוף ענק ניצב באמצע רחבת שער יפו (קוטרו היה שני מטרים וגובהו כמטר). גברת בלונדינית עדינה למראה ושמה “נשר לבן” הכתה בו בקצב פעימות הלב. את הרחבה הקיפו מאות אנשים שאחזו ידיים.
לכתבה המלאה
זו השנה השלישית בה התקיים בירושלים “חיבוק ירושלים” – אירוע שמשתתפים בו ישראלים, פלסטינים ואורחים מכל העולם שמאחדת אותם אהבתם לעיר. הם אחזו ידיים סביב חומות העיר העתיקה והתפללו בשלוש שפות. יום ראשון האחרון ה-21 ביוני היה היום הארוך ביותר בשנה. השנה ביום הארוך ביותר, התחברו לכאורה ב”מקרה” שלוש יוזמות של אהבה.
על שלושה דברים עומד העולם
חיבוק ירושלים ברחבת שער יפו- צילום: עפרה בן שטרית
דבורה פרלמן מפיקה כבר שנה שלישית את חיבוק ירושלים. פרלמן היא הילרית המרפאת אנשים כבר 25 שנה. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, הרגישה פרלמן שקול פנימי קורא לה לבוא לירושלים – לב המחלוקת, ולפי דעתה גם לב העולם, ולשתף בידע שצברה. היא הסתובבה ברחובות העיר העתיקה שהיו ריקים מאדם ומלאי פחד, הקימה קבוצת מדיטציה שעבדה ביחד על פתיחת מודעות ואספה שותפים לחזון. יום אחד שלחה פרלמן מכתב לידיד עם הרעיון לחבק את העיר, הוא שלח לרשימת התפוצה שלו סביב העולם (בלי לספר לה) ולפתע החלו לזרום אליה תגובות נלהבות. השאר היסטוריה. מיותר לציין שהכול נעשה בהתנדבות וב”אורח פלא”, כפי שהגדירה זאת פרלמן, המספרת כי תחום ההפקות זר לה לחלוטין. “זה לא פשוט”, היא אומרת, “אבל לא רק האינתיפאדה, גם הנכד שלי, הראשון מבין הארבעה, נולד בשנת 2000. זה עזר לי להבין כמה אני רוצה שנשאיר לילדים עולם טוב יותר מזה שאני קיבלתי וזה שווה את המאמץ”.
נחזור שוב 25 שנה לאחור, לאלסקה הרחוקה. בשנת 1985 החלה אישה מיוחדת המכונה היום “נשר לבן” לחלום חלומות על תוף ענק שלצליליו תהיה השפעה מרפאת. 15 שנה עברו, עד שהגיע החלום בו נמסר לנשר לבן שהגיע הזמן להתחיל במלאכת הבנייה. המלאכה נמשכה 13 חודשים בשיתוף נשים מכל העולם ובסיוע ותרומה של השבטים המקומיים והסתיימה בשנת 2001. את שמה “נשר לבן” (או בגרסה המלאה White Eagle of medicine ) קבלה משמאן אינדיאני. “נשר לבן” בנתה על פי המסרים המדויקים שקבלה בחלומותיה תוף המכיל שלוש שכבות עץ וביניהן 200 קריסטלים מסודרים בשלוש ספיראלות. היא לא ידעה עדין שלתדר הצליל שיפיק התוף הענק, יש משמעות מרתקת מבחינה מדעית.
נסיים בשי דנון הצעיר בשלישייה (38), שנחת בישראל לפני חודש בלבד לאחר 10 שנים של שהייה בהודו ונגינה על טבלות. דנון התכוון להישאר בארץ שבועיים אך מצא עצמו שותף נלהב להרמת פרויקט ה – LiveH2O (מים חיים) בישראל ,פרויקט שבמסגרתו מתקיימים קונצרטים סביב העולם כדי לרפא את המים בעזרת המוסיקה.
אירוע ה – liveH2o הוא ניסוי ענק וראשוני שיזם פרופ’ לאונרד הורביץ במטרה לקדם את השלום והאהבה בעולם באמצעות עבודה עם מים, ועם התדר של 528 הרץ. ביום הארוך בשנה פרויקט ה liveH2O – הרים שלושים קונצרטים ברחבי העולם שניגנו ב-528 המכונה תדר האהבה.
חודשיים לפני נסיעתה המתוכננת לישראל, חברה “נשר לבן” להורוביץ והפכה ללב הפרוייקט. התוף שלה הוא זה שעל פיו מסונכרנים כל כלי הנגינה.
מים
מחקריו של ד”ר מאסרו אימוטו לגבי ההשפעה של תדרי קול וצורות גיאומטריות על מולקולות המים הפכו לשם דבר בעולם. אימוטו גילה כי לא רק שמולקולות המים משנות את צורתן בהשפעת תדרים וצורות אלא שגם תכונותיהם משתנות בהתאם. לפי ד”ר הורוביץ ה-DNA האנושי מסתדר בצורה האידיאלית כאשר הוא צף בתוך מולקולות מים בצורה משושה. צורה הנוצרת באופן טבעי עקב חשיפת המים לתדר של 528 הרץ – תדר פעימות הלב האנושי. מי היה מאמין – תדר הצליל שמפיק התוף הענק שבנתה “נשר לבן” באלסקה בלי שידעה דבר על כך, היה גם הוא 528 הרץ. בהתחשב בכך שגופנו עשוי מ-70 אחוזי מים, ומוחנו מ-90 אחוזי מים, ההשפעה על המים עשויה להיות מרחיקת לכת.
סולם הסולפז’יו
ההיוודעות לנושא המרתק של סולם הסולפג’יו גרמה לדנון לשנות את חייו. סולפג’יו הוא סולם תדרים שכל אחד מהם מסונכרן לטבע ויוצר מבחינה מתמטית צורה גיאומטרית שהיא מאבני הבסיס של העולם. לדוגמה 528 הרץ יוצר צורה של מגן דויד, כאשר עולים לאוקטאבה גבוהה יותר (מכפילים 528 פי 2) נוצרת צורת מרכבה, ואוקטבה גבוהה עוד יותר יוצרת צורת משושה.
הרץ היא יחידת מידה לתדרי קול. 528 הרץ משמעו 528 פסגות של גל בשנייה אחת – 528 אירועים בשנייה. ככל שמספר האירועים גדול יותר הצליל גבוה יותר. הסולם שעליו מכוונים כל כלי הנגינה בעולם, מתייחס כולו לתדר של 440 הרץ – כלומר הצליל המוכר לנו כ”לה”. 440 הרץ נמצא אי שם באמצע ואינו שייך לסולם סולפג’יו. באירוע של חיבוק ירושלים, דנון יצר את התדר 528 בעזרת קערות קריסטל מלאות מים, וכיוון לפי תדר זה את הגיטרות. לדבריו בימי קדם, לפי התדרים של סולם הסולפג’יו בנו בני האדם את כלי המוסיקה, שכן הם התאימו אותם לטבע מסביב.
דנון ושותפו לפרויקט עמית שוהם, יצרו אתר אינטרנט בעברית שבו ריכזו את המידע והמחקרים הרבים בנושא הסולפג’יו- www.a14222-tmp.s215.upress.link
חגיגות היום הארוך ביותר
כינוס לשומרה: האמן דניאל פונקי על הגיטרה, שי דנון על קערות הקריסטל – צילום: מאי שגב
השנה התקיימו בסוף השבוע שלפני היום הארוך ביותר, 30 קונצרטים ליד מקורות מים שונים בעולם, כאשר כולם מנגנים בסולם המסונכרן על התדר של 528 הרץ. חלק מן הקונצרטים היו הופעות רשמיות, וחלק היו התארגנויות חופשיות ג’ם-סשן. בסוף השבוע התקיים בהרי ירושלים – בעין יעל, כינוס “לשומרה” השנתי ששיתף פעולה עם פרויקט LiveH2o. מטרתו של כינוס “לשומרה” היא לחזק את החיבור הנכון בין האדם לאדמה והשם המיוחד נלקח מן המשפט התנכי – “וייקח ה’ אלוהים את האדם ויניחהו בגן העדן לעבדה ולשמרה”- בראשית ב’ פסוק ט”ו. בכנס התקיימו סדנאות שונות ביניהן נגינה על קערות קריסטלים בתדר האהבה 528. בכנס השתתף גם אומן אורח מיוחד בשם דניאל פונקי. פונקי ממוצא אמריקאי, מסתובב בכל העולם ומקפיד לנגן עם נגנים מקומיים. למרות שהוא מופיע בכל העולם עם מוזיקה מקורית שהוא יוצר, לעיתים קרובות הוא בוחר להצטרף לג’ם סשן המקומי כאחד החבר’ה.
נדלג קדימה ליום ראשון, לחיבוק ירושלים לתוף ולחגיגה. לאחר תפילות וטקסים בשער יפו, וקבוצה אחרת שיצרה את החיבוק בשער שכם, נפגשו שתי הקבוצות ברחבת כיכר צה”ל על הדשא וחגגו את האופטימיות. למתבונן מהצד (והיו רבים שכן חמישה כבישים מצטלבים מול הכיכר), נגלה מחזה יוצא דופן של קבוצה צבעונית תרתי משמע. מעבר לביגוד הצבעוני של מרבית המשתתפים, הצבעוניות ניכרה גם בהרכב המשתתפים, יהודים דתיים , חילוניים, פלסטינים וערבים ישראלים. אך עם זאת, הרוב המכריע – מקסים ככל שיהיה, לא ייצג את כלל האוכלוסייה, אלא קבוצה של אנשים שונים, שמבקשים ליצור מציאות באמצעים שאינם פוליטיים אלא רוחניים.
בתוך ים הצבעים העליזים בלט בבגדיו היום יומיים מ’, בחור שחזות פניו ערבית. כבר שנים שהוא מנסה לקבל אזרחות ישראלית בבתי משפט, שכן הוא פלסטיני ואשתו ערבייה ישראלית. הוא צריך לפרנס חמישה ילדים, אחיו ואחיותיו מעבר לגדר ההפרדה והלחץ הנפשי רב. “אני רוצה לחיות כאן אתכם”, הוא אומר. “אני רוצה לחגוג גם כן כמו הצעירים הישראלים ולא להיות כל כך לחוץ”. בינתיים הוא הניח לצרות לזמן קצר והשתתף בחגיגת הרחוב ובאווירה החיובית.
“נשר לבן” המשיכה לתופף עד עשר בלילה על תוף הפלא כשסביבה שמחה והילולה, והיא מתכוונת להמשיך בדרכה אל פסטיבל שירת הלב שיתקיים בסוף השבוע הקרוב באשראם במדבר.
