צר לי שאבא שלי לא כאן לראות את מה שנהיה ממני, מארץ ישראל שכל כך אהב ומדינת ישראל.
צר לי שלא יכול לראות ולהתגאות בי על פועלי.
על העצמאות והחופש שחונכתי עליהם, שאני מיישם אותם, שאני דבק באמונתי.
צר לי שאבא שלי, שהיה ציוני, חילוני ומאמין בארץ ומדינת ישראל,
שעשה קורס קצינים בגיל 45, כי האמין שזה נכון
צר לי שלא יכול לראות את הפאשיזם שפושה במדינת ישראל.
צר לי שלא יכול לראות את נכדו ים, שגדל בבריאות וללא חיסונים.
צר לי שלא יכול לדבר איתי
על כך שגיליתי את החלק החסר בספר מרד הנפילים של איאן ראנד.
אותו חלק שקרע, כי היה חשוב כל כך בראיית עולמו,
חלק שקרע ולקח איתו למילואים, שלא ישכח את מה שחשוב.
את החופש, העצמאות.
צר לי שאינו יכול לקרוא את הפוסט שכתבתי על איאן ראנד והעם העברי
פוסט חשוב ככל כך. אולי תמים, עם זאת חשוב.
צר לי שאבי אינו יכול להיות כאן לידי, לעוץ לי עצה
ולברך אותי על האיש שאני
על דרכי, אמונתי ופועלי.
על עצמאותי, החופש המחשבתי שלי ועל הדבקות ברוח האדם.
תודה אבא על כל מה שנתת לי.
אני כאן, ממשיך את דרכך.
שי
