זו סצינה שבטח היית עד לה שוב ושוב :
משפחה יושבת במסעדה לאכול. לבת ה 4 נמאס לשבת, מתחילה להתלונן, לקפוץ בכסא או רצה מסביב. כמה רגעים אח”כ, היא יושבת רגועה בכסא שוב, מאפשרת להוריה ואחיה להנות מארוחה ושיחה למשך 30 דקות.
מה קרה ?
אביה נתן לה את הסמארטפון.
זו סצינה שאנו רואים שחוזרת על עצמה בחדר המתנה לרופא, סופרמרקטים, תחבורה ציבורית…ולמרות שאנחנו לגמרי מבינים את זה, זה מעציב אותנו.
כל כך הרבה הורים טובים שמתכוונים לטוב, אינם מודעים לנזק ההתפתחותי שנגרם לילדים ע”י החשיפה למסך ולמדיה במסכים.
מסכים
טלויזיות, מסכי מחשב, טאבלטים, סמארטפונים, טלפונים, צעצועי ילדים, ספרים אלקטרונים ועוד.
אם זה מפיץ קרינה אלקטרומגנטית בתחום הויזואלי – זה מסך.
בדרכים רבות המסכים שינו את חיינו לטובה. בדרכים אחרות, הם שינו את חיינו וחיי יחדינו- לאו דווקא לטובה.
המדיניות הרשמית המקורית של האגודה לרפואה AAP (שנקבעה ב 1999 ותוחזקה שוב ב 2011) אומרת ש “רופאים צריכים להמליץ להורים להימנע מצפייה בטלויזיה או מסך אחר עבור הילדים מתחת לגיל 2”. ילדים בין 2-5 צריכים להיות מוגבלים ל”לא יותר משעה ביום”.
ב 2016 האגודה הוציאה תיקון מדיניות שאומר שרופאים לא ימליצו על כל שימוש במדיה מתחת לגיל 18 חודשים, מלבד צ’אט-וידאו (במקרה של קרובי משפחה שגרים הרחק).
בין 18-24 חודשים, אם הורים רוצים לתת מדיה במסך, הם צריכים לבחור אפליקציות איכותיות ולהשתמש בהן ביחד עם התינוק (למרות שהמדיניות מצביעה על יתרונות חינוך נמוכים מתחת לגיל 24 חודשים והאיכות מגיעה בעיקר מזמן המשחק בין ההורה לילד ולא מהמדיה).
בזמן שהמדיניות המקורית של AAP קוראת לצפייה מוגבלת של עד שעתיים ביום לילדים מעל גיל 5, עדכון ההמלצות מ2016 מסביר שבעולמנו כיום, כשמדיה בכל מקום, המלצה אחת לכולם לא מספיקה. משפחות צריכות להיות מודעות לסכנות והיתרונות של שימוש במדיה וליצור תכנון פרטני לילדים, שכולל זמן שינה מספק וזמן התעמלות.
הסיבות שניתנות ע”י ה APP – ומחקרים אחרים – מקשרים להשמנה, בעיות שינה, אגרסיביות, זמן קצר לתקשורת עם אחים ובני משפחה, התפתחות שפה איטית וקשב וריכוז.
מצויין קשר להשפעה המזיקה האפשרית מחשיפה למדיה בזמן התפתחות המוח בגיל 0-2 שנים, אך רוב המחקרים – כולל מדיניות של APP – לא מפרטים את הפרטים של ההשפעה על מוחו של הילד.
כעת ניתן לך הצצה אל מאחורי הקלעים ונראה מה קורה למוחו של הילד כשהוא בזמן הצפייה והחשיפה למדיה במסך.
מסכים גורמים לגוף עצב (כחול) – SCREENS GIVS THE BODY THE BLUES
כולנו הוטעינו ע”י השאלה “איזה צבע זה אור לבן?”. תשובה : כל הצבעים!
אור טבעי מהשמש מכיל את כל צבעי הקשת.
האור הכחול של אור השמש, עושה כמה דברים נפלאים בגוף. הוא מגביר את הריכוז, משפר זמן תגובה ומצב רוח והוא מדכא ייצור מלאטונין (ההורמון שמווסת שעונים ביולוגים ועושה אותך עייף כשהוא מיוצר), כך שאפשר להיות ער וחד בשעות הפעילות.ואתם יכולים.
זה מצויין לגוף – בשעות היום. כשהגוף נכנס למצב שינה, זה כבר סיפור אחר.
רוב המכשירים של היום מוארים באמצעות נורות LED , שיש בהן הרבה יותר תדרים של אור כחול מכל מקור אחר – טבעי או מלאכותי. הנה איך ש”אור לבן” מלאכותי באמת נראה :
תמונה לקוחה ממגזין לראייה מולקולרית.
נורות לד הן כמעט רק אור כחול, בשילוב עם כימיקל, כדי שהאור ייראה לבן.
חשיפה לאור כחול בלילה (כל התאורה המלאכותית כיום, טלויזיות וכל סוגי המסכים) מדכאת ייצור מלאטונין ומפריעה לשעון הביולוגי ומחזורי שינה.
המאמר המדעי האמריקאי מתאר את המחקר הבא בו מתנדבים בילו כמה ערבים בקריאה לזמן ארוך, לפני שעת השינה 22:00. חלקם קראו ספרים מודפסים וחלקם E BOOKS .
לאלו שקראו ספרים אלקטרונים לקח יותר זמן להירדם, היה להם פחות שנת REM והרגישו יותר עייפים ופחות חדים למחרת בבוקר. למרות שהיה להם את אותו זמן שינה.
אנחנו רואים שוב ושוב בעיות במחזורי שינה אצל ילדים שמגיעים לקליניקה שלנו. כשאנו חוקרים, אנחנו מגלים שהם מבלים במשחקי מחשב, רשתות חברתיות או צופים בטלויזיה לזמנים ארוכים לפני השינה.
הפרעה למחזורי השינה היא תופעה נפוצה בקרב אלו עם הפרעת קשב וריכוז ובעיות התנהגות אחרות.
אחד הדברים הראשונים שאנחנו עובדים עליו עם ההורים הוא הפחתת זמן מסך לפני השינה. אור כחול – לא בלילה.
מריצים קדימה
טוב, אתה יכול לאמר, אני אוריד את זמן המסך בלילה ואתן להם לשחק במחשב ולצפות בטלויזיה אחה”צ.
הלוואי וזה היה כל כך פשוט.
אם הילד אוהב לקרוא במסך, או לכתוב ולהדפיס אותיות, יופי. (כל עוד זה לא בלילה והוא מוצף באור כחול בשעות לא מתאימות).
אבל מי מהילדים מבלה הרבה בקריאה במסך או כתיבה ?
הילדים שלנו משחקים משחקי מחשב מהירים, צופים באנימציות מהירות ותוכניות עם פעולה מהירה, קפיצות מתמונה לתמונה בקצב מסחרר ומשם לצ’אט ברשתות וחוזר חלילה.
השינויים המהירים שמתרחשים ברוב הפעילות במסכים, ממשחקי מחשב לבידור מוקלט, לרשתות חברתיות, משפיעים על 2 חלקים במוח :
1. מערכת עיבוד הראייה.
2. המערכת הוסטיבולרית (חישה וקוארדינציה).
העיניים
בואו נדבר על מערכת עיבוד הראייה קודם.
ככל שהשינויים במידע הויזואלי מהירים יותר, כך המוח נאלץ ללעבד מהר יותר על מנת לעמוד בקצב.
אם קצב העיבוד הנדרש מהמוח עובר גבול מסויים, חשים בהצפת חישה. זה הרגע של ההרגשה של “עצור” “מספיק” “לא יכול יותר”.
יותר מדי לעבד.
השינויים המהירים בחלק מהמדיות, מהירים מדי עבור המוח או בהשוואה ל”חיים הרגילים” – מהירות שהמוח שלנו חווט במשך שנים רבות.
עם זאת, שינויים מהירים אלו לא תמיד גורמים לעודף גירוי של החלק הויזואלי. בד”כ הם קצת מתחת לגבול.
הילד יכול להמשיך לעבד מידע ויזואלי אבל המוח עובד במהירות גבוהה על מנת לעבד את המידע.
לעיתים הורים לידלים עם הפרעת קשב וריכוז אומרים לנו : “אני לא מבין, לילד יש בעייה להתרכז ברוב הדברים, אבל מול מסך מחשב או טלויזיה, אי אפשר לעצור אותו. אני יכל לנפנף בידי מולו, לגעת בו או להגיד משהו וזה כאילו אני לא שם. הוא נראה מאוד מרוכז”.
כי הוא אכן מרוכז.
ילדים (בעיקר עם הפרעת קשב וריכוז) לעיתים נכנסים למצב של ריכוז-על, כי המוח שלהם כל כך עסוק בעיבוד המידע הויזואלי מהמדיה שמולם.
מצב ריכוז-העל משפיע על ילדים יותר ממבוגרים (ובילדים צעירים יותר מבוגרים) כי מערכת הויזואלית עדיין מתפתחת, כך שככל שהילד צעיר יותר, הוא יהיה יותר מרוכז על מנת להכיל ולעבד את כל המידע שנכנס.
בסוף אתה מזיז אותם מהמסך ויש התקף של איבוד שליטה.
אם הם היו בריכוז-על לפני, הם כעת בחוסר-ריכוז-על. הם היפראקטיביים, הם משתוללים, במצב רוח איום.
מה קרה ?
מה קורה כשמאיטים ?
המוח של הילד היה במצב של מהירות-על, עסוק מאוד בעיבוד כל המידע הויזואלי. פתאום, הכל הפסיק. אין יותר מה לעבד.
אבל המוח עדיין במצב של מהירות-על וריכוז-על. עד שהוא מתרגל למהירות של החיים, הילד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא ינסה למצוא גירוי שמתאים למהירות התנועה של המוח.
זה לא הכל.
מערכת עיבוד הראייה קשורה קשר הדוק למערכת הוסטיבולרית – מערכת החישה ששולטת באיזון והיכן הגוף ממוקם בחלל. למערכת הזו גם השפעה חזקה על מצב הרוח. החישה של תנועה קוית מרגיעה. (כפי שכולנו מכירים מנדנוד, נענוע, הליכה או העיבודרדמה של תינוק בתנועה). תנועה מעגלית יכולה יותר להעיר.
כשמערכת עיבוד הראייה הייתה במהירות-על עקב עיבוד נתונים, המערכת הוסטיבולרית ננעלה ומצב הרוח היה לא רלווונטי. זוכרים שאתם מנסים לנפנף לפני הפנים שלו ואין תגובה ? זה לא בגלל מצב רוח טוב או רע. זה מצב של אין מצב רוח.
כעת, המערכת הוסטיבולרית השתחררה וגם היא מקשה להתאים עצמה למציאות. עכשיו יהיהו שינויים חדים במצב הרוח.
בואו נראה כיצד לנתק את הילד מהמסך, לחיים האמיתיים, מבלי לזעזע אותו יותר מדי.
לקפוץ את זה
כשמפסיקים לילד את זמן המסך, אל תתנו לו לשבת בשקט. כי הוא לא. הוא ירצה לקפוץ לכל עבר.
על מנת לאפס את המוח והגוף לסינכרון, יש לקפוץ. להשתמש במערכת הוסטיבולר3ית לאפס את הגוף עם המוח.
תזוזה, קפיצה, נדנוד, ריצה. התזוזה הלינארית תאזן את המערכת הוסטיבולרית עם עיבוד הראיייה ותרגיע את כל הגוף.
yifatandofer@gmail.com
אפילו אם לילד היה זמן מסך עם הרבה פעילות בו. כמו ווי. או פוקימון גו או משחקים אינטרקאקטיביים אחרים. הוא אולי הפעיל את הגוף אבל הוא גם העמיס על עיבוד הראייה. המסך משבש את יתרונות התנועה של המערכת הוסטיבולרית, אז עדיין צריך תנועה בעולם האמיתי לוויסות המערכת ולהחזיר את הגוף לאיזון עם המוח.
השלכות ארוכות טווח
שימוש בפעילות גופנית הוא פתרון מצויין לטווח הקצר לאיפוס מערכת עיבוד הראייה והמערכת הוסטיבולרית ולהניע את הילד לקצב החיים הרגילים בצורה יותר חלקה.
אבל לא לטווח הארוך.
כפי שציינו, מערכת עיבוד הראייה מתחת לגיל 2 שנים עדיין מתפתחת והתפתחות מקסימלית מגיעה רק בגיל 8-9. עדיין לא ידועה ההשפעה המרחיקת לכת של המסך למערכות מתפתחות אלו.
יש דאגה, שמתן פעילות מוחית מהירה בגילאים קטנים, עלולה להשפיע לטווח הארוך על התפתחות המערכות הללו. הילד הקטן יכול לגדול ולהרגיש נוח בעולם המסך המהיר ולהרגיש לא נוח ומסורבל בעולם האמיתי.
התפקוד שלו יכול להיות מעולה במשחקי מחשב ועיבוד מידע ברשת אך מה לגבי תפקוד בסביבה פחות טכנולוגית ? כמו מערכת יחסים ? הורות ? להשיג מומחיות בכל תחום, מספורט, דרך מוסיקה ועסקים ?
הישגים אמיתיים ומספקים אלו קורים רק בקצב של העולם האמיתי, לא בעולם המלאכותי המהיר של המסך.
הם דורשים מיקוד, מסירות, התמדה וסבלנות – אפילו כשזה נראה איטי, מתסכל ומשעמם באותו הרגע.
לכוון להצלחה
ברור שהורים רוצים לתת לילדים שלהם כל מה שאפשר על מנת שיצליחו בחיים.
לכן זה כל כך חשוב.
בזמן שההורים חושבים שהם עושים משהו כל כך טוב עבור הילדים – או לפחות טבעי – ע”י כך שמושיבים אותם לפני המסך, הם בעצם מפריעים להתפתחות הטבעית והבריאה של הילד. ככל שהילד צעיר יותר, ככה ההפרעה תהיה משפיעה יותר והתוצאות של ההפרעה מרחיקות לכת יותר.
מדוע להחדיר לילד השפעות מזיקות אלו ?
מדוע להציב לו קשיים כבר מגיל 2 ?
אנו עובדים עם ילדים על מנת להתגבר על בעיות התנהגות ורגשיות הנגרמות מסרבול בעיבוד מידע, כך שיהיו להם חיים מלאים ושמחים, עם הישגים וסיפוק.
אתם כהורים, יש לכם תפקיד כל כך חשוב, לכוון את הילד להישגים עם כמה שפחות התערבות חיצונית.
וכהורים טובים ודואגים – ברור שאתם מעוניינים בכך.
ואתם יכולים.
אהבה528 – מעלים את התדר