תפטירים

תכונות של תפטירים – hyper accumilating heavy metals
myco-restorations – remidiates pollutents

ממלכת התפטירים היא ממלכת החיים העתיקה ביותר על פני כדור הארץ.
תפטיר הינו האורגניזם שממנו (לעיתים, לא תמיד) יוצאות פטריות.
המבנה שלו הוא רשת סיבית מורכבת ומסועפת, שמזכירה את אינסוף צמתי הסינפסות והניורו-טרנסמיטורים במוח האנושי.
ואכן, הרשת התפטירית כונתה לא פעם ה”מוח” של המערכת האקולוגית. וכפי שנראה בהמשך, הדמיון בין התפטיר למח לא מסתיים בצורה.
כינוי נוסף שזכה לו התפטיר הוא “האינטרנט של הטבע”, מפני יכולתו להעביר מידע ומקורות בין מינים שונים במערכת אקולוגית (ואפילו בין מערכות אקולוגיות שונות! ), להתריע מפני סכנות, להניע נוטריינטים מצמחים בריאים יותר לבריאים פחות…
אה כן, עוד לא ציינו שהתפטיר הוא הזן הסתגלתני והחכם ביותר מבחינת מערכות יחסים עם זנים ומינים אחרים. הוא יוצר קשרי סימביוזה ושיתופי פעולה פוריים עם כל שנתקל בדרכו, כשתמיד הבריאות הכוללת של המערכת האקולוגית היא בראש מעייניו.

תמונה למעלה שמאל – מודל של האינטרנט, ימין – רשת תפטירית, למטה – צמתים סינפטיים במוח

לכתבה מעניינת ביותר בכלכליסט היכנסו לכאן     http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527587,00.html

כך, למשל, זן מסוים של תפטיר שעונה על השם מיקורייזל (מיקו=פטריה, רייזל=שורש) זהו זן שאינו מפתח פטריות חיצוניות כלל, וקיים רק כרשת תפטירית מתחת לאדמה. הוא יוצר שיתופי פעולה עם שורשי צמחים שונים, לפעמים מבחוץ ולפעמים ממש מתמזג איתם. שיתוף הפעולה מאפשר לצמח לרדת עמוק הרבה יותר בחיפושו אחר מקורות (זרחן וחנקן למשל, נמצאים רק במעמקים וקשים להשגה), בנוסף מגן התפטיר על השורשים מחרקים ומזיקים. בתמורה מקבל התפטיר גלוקוז מהצמח. ס”ה צמח עם מיקוריזל בשורשו וגדל לעיתים פי 5 יותר גדול, מהיר ובריא מצמח ללא מיקוריזל (תמונה תחתונה מראה השוואה זו, בה אפשר לראות 2 צמחים שטופלו באופן זהה, וההבדל היחיד הוא עם או בלי תפטיר בשורשים).

הרשת התפטירית פועלת בתבונה לשמירה על המערכת האקולוגית אליה היא שייכת.
ישנן דוגמאות באפריקה לתפטירים שמעבירים מידע בין שורשי עצים המרוחקים קילומטרים רבים לגבי סכנות מתקרבות כמו עדר פילים, שמאפשר לעצים להפריש כימיקל מסויים שמונע מהפילים להתקרב לעץ ובכך שומר עליהם מהידרסות ע”י העדר.

דוגמא נוספת לתבונת התפטיר לטובת המערכת האקולוגית היא הזן הנקרא קורדיספס.
כשיש זן נמלים מסוים אשר מתרבה יותר מידי ומאיים על האיזון העדין במערכת כלשהי, יצוצו פטריות קורדיספס לטיפול בבעיה. נבגים של פטריה זו יחלו לרחף באוויר היער, וכשינחתו על ראשן של הנמלים המתרבות,או ייאכלו על ידיהן יפעילו את קסמיהן – הנמלה לא תמות מיד, אלא תמשיך לחיות – תהלך כזומבי, תגיע לעץ ותחל לטפס מעלה. לכשתגיע לענף גבוה מאוד תנשך חזק ותישאר כך – עד שמראשה תצמח פטריית קורדיספס, אשר נבגיה נכונים להתפזרבאפקטיביות מהמקום הגבוה ביותר ביער. מעניין שזן זה לא מזיק ואף מועיל ואכיל לחיות וצמחים רבים אחרים, ורק קטלני לנמלה המדוברת.

התפטיר הוא האורגניזם הגדול בעולם – נמצא בדרום מדינת אורגון בארה”ב וגודלו כ 9 ק”מ רבוע.
אז כיצד יכול התפטיר לגדול לגודל כזה ולשמור על שכנות טובה ושיתוף פעולה סימביוזי עם כל שנקרה בדרכו?
אני מאמין שכאן מצוי השיעור הגדול שבני האדם יכולים ללמוד מהתפטיר.

קודם כל, היכן נמצא מרכז התפטיר? בשום מקום! כל נקודה על גבי האורגניזמם יש בה את מכלול המידע כולו, מעין יישום ביולוגי לעקרון היקום ההולוגרפי.
התפטיר בנוי מקשרים אינסוף – בין כל נקודה יהיה קשר לכל נקודה אחרת – ותוך כדי תהליך הגדילה, זה לא לכיוון מסוים, אלא לעבר עוד ועוד קשרים.
עם כל ייצור אחר שנקרא בדרך מוצא התפטיר את מקסימום שיתוף הפעולה הפורה ביותר, כשהמטרה היא הבריאות של המערכת הגדולה ולא שלו כיצור אינדיבידואל.

כך אני יכול לדמיין אותנו, בני האדם, מתחברים למשהו גדול מאיתנו ופועלים בשמו או לעבר בריאותו. אני רואה אותנו מוצאים כמה שיותר קשרים ומיישמים אותם לעבר מוח קולקטיבי ופעיל שממשיך להיות דינאמי בסביבתו.
התפטיר הוא עולם מעורר השראה, שטרם נחקר לעומקו, ועוד לא אמר את דברו.
הבה נתבונן בתפטירים ביראת כבוד ובצניעות, וננסה ללמוד על שיתוף פעולה ותבונה קולקטיבית